סטודיום ופונקטום

רולאן בארת היה הוגה דעות שעסק רבות בתחום האומנות על כל גווניה, ובין היתר בחן וחקר את נושא הצילום. בספרו "מחשבות על הצילום" בארת החל לחקור את ייחודו של הצילום. לא מדובר בספר ללימוד צילום, אלא בספר הבוחן את תחום הצילום, מה מייחד אותו, מה שונה בינו לבין תחומי אמנות אחרים כגון ציור, שירה וכו'.

בספרו מתאר בארת כי בתמונות ישנם שני יסודות מרכזיים המרכיבים את התמונה:

1. הסטודיום

2. הפונקטום

לדבריו, בכל תצלום קיים סטודיום. הסטודיום הוא למעשה המרחב בתמונה, הוא מספק לנו מידע, סימן, סיפור. מדובר במעין תפאורה והוא יכול להיות מורכב מהכל, כלומר - מאנשים, בעלי חיים אחרים, צמחים וכל סביבה שהיא. למשל, הסטודיום מאפשר לנו להבין באיזו תקופה צולמה התמונה, באיזה מיקום היא צולמה, ולפעמים אני כבר יודע מתי צולמה התמונה אך אני מתעניין במה שמופיע בה כי התמונה מספקת לי מידע על אותה תקופה, על אותו מקום. אני נמשך לידע, אני סקרן ולכן אני ממשיך להביט ולבחון את התמונה.

הסטודיום מעורר באדם הצופה בתמונה תחושה של היפעלות ממוצעת. כלומר, לא מדובר בהתרגשות מיוחדת, והרגש העולה מהסתכלות בתמונה הוא בעיקר "זה מצא חן בעיני" או "זה לא מצא חן בעיני".

כאשר מדובר בסטודיום לא עולה תחושה של אהבה או שנאה, לא עולה תחושה של כאב או עונג.

בנוסף לסטודיום קיים יסוד שני והוא הפונקטום. הפונקטום הוא היסוד הנוקב. מדובר בפרט בתמונה שפוצע את המתבונן בה, דוקר אותו, מעלה רגש חזק מאד, היפעלות עצומה. את הפונקטום מזהים מיד, לא באמת צריך לחשוב עליו ובטח לא להסתכל על התמונה ולבחון אותה רבות. הפונקטום פשוט דוקר במידית.

לא בכל תמונה קיים פונקטום וצלם לא יכול לתכנן מראש מה יהיה הפונקטום. פונקטום יכול להיות פרט אחד או שהוא יכול להיות אפילו הרקע של התצלום. למשל, אם צולמו מספר ילדים ברקע כפרים נידחים במינמאר, הפוקנטום יכול להיות דווקא הכפרים, כלומר הכפרים שברקע הם אלו שמעלים אצלי רגש מסוים, געגוע לכפרים שטיילתי בהם, געגוע לטיול, כשאני מביטה בתמונה הזו מתהפכת לי הבטן.

(צילום: מעיין קריטנשטיין; מינמאר, 2016)

כל אדם יכול להגיב בצורה ובאופן שונים לתמונה מסוימת. כי כל אדם ירגיש רגש שונה ביחס לכל פרט שמופיע בתמונה.

לדוגמה, הביטו בתמונה הבאה:

(צילום: מעיין קריטנשטיין; נתניה, 2020)

תמונה זו עשויה לעורר רגש כלשהו אצל חלקכם או לעורר בסך הכל "עניין כללי" כגון "תמונה נחמדה" "יפה" "היכן זה צולם" ודומיהם. ככל שהתמונה לא "דקרה" אתכם, כלומר לא עלה רגש של שנאה, אהבה, כאב, געגוע, וכדומה - ככל הנראה לא קיים עבורכם פונקטום בתמונה הזו. אבל, אם הבטתם בשמש, אולי בנדנדות, בספסלים או בים, אולי בצבעי השקיעה, ואחד מהדברים האלו העלה בכם רגש כלשהו. מדובר בפונקטום.

הפונקטום יכול לספר עלינו הרבה. כלומר, על פי מה שאנחנו מייחסים לו חשיבות, מה שמרגש אותנו, מה שמעורר תשומת ליבנו, ניתן ללמוד על התת מודע שלנו ולהכיר אותו יותר מקרוב.

אבל על כך אפרט בפעם הבאה. :)

באהבה,

מעיין